מולי גנב לי את הכותרת (יומן מצוין דרך אגב) אבל פאק איט. ג'אז זה ניו אורלינס, בלוז זה שיקגו. חשוב לא להתבלבל כאן. ינואר הוא חודש מבאס בשיקגו. עונת החגים מאחורינו, שיא החורף לפנינו וחוץ מעבודה קשה לא מצפה לנו כלום כאן בשיקגו. זקני העיר יציעו לך להתנחם בצפייה באחת מקבוצות הפאר של העיר אבל השנה גם התענוג הזה נלקח מאיתנו. בייסבול לא משחקים בחורף, השיקגו ברס היא אחת משלושת הקבוצות הגרועות ביותר בNFL, והשיקגו בולס עושים פאדיחות עם שמונה הפסדים באחת עשרה המשחקים האחרונים, רחשים לא נעימים מחדר ההלבשה, ואוהדים עצבנים.  מזל שלפחות השיקגו בלקהוקס (קבוצת ההוקי של העיר) והאוהדות היפות שלהם ממשיכים להיות אחת הקבוצות הלוהטות בליגה.

(אגב הבלקהוקס- אם יש עניין אני אכתוב פוסט על עליהם מכיוון שהם אחד מסיפורי הTurn Around הגדולים של העשור האחרון). 

הלילה בתפריט – השארלוט הורנטס. הצפי לפני המשחק – כאפה מספר תשע תגיע גם תגיע הלילה אבל כבר לא מרגישים את הכאב. 

לֹפני המשחק

מתוך כבוד עמוק לעכברי הכדורסל ומכשפי הסטטיסטיקות שכותבים וקוראים באתר, אני בד״כ נמנע מלהביע את דעתי בפוסטים ויודע את מקומי -בס״כ כתב חדש מן השורה שתפקידו לדווח מהמגרש. עם זאת, אני חושב שצברתי מספיק זמן בולס העונה כדי להגיע למסקנות הבאות:

הביתה #1

פרד הויברג צריך לחזור לשדות התירס באיווה – הויברג הוא מאמן צעיר ונחמד וכו.. אבל זמנו בבולס תם ויפה מחצית קודם. הבשורה אותה התיימר להביא הויברג לליגה הייתה שיטת ההויבול  . כדורסל התקפי – משחק מהיר, תנועה מתמדת בלי כדור, שחקנים שמשחקים טוטאל באסקטבול,  קליעות מרחוק והתקפות מתפרצות.

ובכן מה שעבד עם בקבוצת קולג׳  לא תמיד עובד באנ.בי אי. בקבוצת קולג׳ אתה בוחר את השחקנים, מעצב אותם ובונה רוטציות סביב השיטה. באנ.בי.איי זה לא עובד ככה – אם לא קוראים לך גרג פופוביץ (ואולי טים תיבודו) אתה מקבל מה שמנחית עליך הGM  ומנסה לעשות את המיטב עם זה.

הויברג קיבל את דווין וייד, ג׳מי באטלר, ורונדו. לא שלישייה לרוץ לאליפות אבל גם לא שלישיה שחוטפת ארבע תבוסות של יותר מעשרים נקודות הפרש לרעתה בתוך חודש.

ניחא אם היינו רואים קידום של הסגל הצעיר והמוכשר או התפתחות של שחקנים קיימים אבל גם את זה אנחנו לא רואים. נראה שהשחקנים השנה מחבבים את הויברג אבל כריזמת הצנונית שלו אבל הרכב כמו שיש לו על כל האתגרים שהוא מציב, צריך ויכול להצליח יותר.

אז לדעתי הויברג צריך ללכת. ומהר. לא בטוח שזה יקרה והסיבה היא לא מקצועית אלא כלכלית. הויברג מחזיק בחוזה יפה לחמש שנים (עשרים וחמש מיליון דולר) ופיטורים מוקדמים שלו ותשלום פיצויים, בטח כשהבולס עדיין משלמים שכר לטים תיבודו, הם מכה כלכלית שארגון מצליח פיננסית כמו הבולס לא רוצה שיתרחש.

לפני המשחק הויברג מסתובב במסדרונות עם פרצוף תשעה באב ובמסיבת העיתונאים אנחנו מגלים שנוסף לכל הצרות, הפתעה הפתעה, וויד סובל מכאבים בברך ולא יעלה לשחק היום. 

(הויברג בפוזת אבל אופיינית)

 (יש מצב שהכאבים בברך הם כי וויד לבש אלפקה למסיבת ראש השנה?)

הביתה #2

הפרונט אופיס – קרי גאר פורמן (הג׳י אם) וג׳ון פקסון (סגן נשיא אופריישן) צריכים ללכת גם כן.  עם עובדות קשה להתווכח – לשיקגו בולס אין אסטרטגיה אמיתית לשנים הקרובות. ג׳ון פקסון דיבר בתחילת השנה על הבעיות של הבולס אבל בשום שלב בראיון לא שמענו איזה רמז לחזון ברור לעתיד.

להוסיף חטא על פשע, כבסוף העונה היה ברור שהויברג צריך שחקנים מאד ספיציפים כדי להצליח,הצהירו פקסון ופורמן שיצאו לשוק ויביאו שחקנים צעירים ואתלטים. אמרו וחזרו עם וויד ורונדו שלא מתאימים בשום צורה לתכנית של הויברג. מייקל קארטר וויליאמס אולי מתאים על הנייר אבל אנחנו עדיין מחכים להוכחות. בינתיים הגיע הזמן להתחיל לשאול את פורמן-פקסון שאלות קשות.

הניסיון שלי, כישראלי בחברות אמריקאיות לימד אותי שמנהלים אמריקאים, לא משנה באיזה תחום, עושים עבודה מצויינת כשזה מגיע לפיטורים ועבודה גרועה במיוחד בלקחת אחריות ולפטר את עצמם. העבודה בראש הפירמידה מצריכה המון אחריות והכרות עם המערכת שנצברת עם הזמן. בנוסף, מנהלים בכירים בד״כ מפתחים יחסי אמון חזקים עם העומדים בראש הפירמידה, ויודעים לגלגל את האשמה שצריך.  כמו כן המחיר הרגשי שג׳רי ריינדהוף יצטרך לשלם עבור זעזוע כזה גורם להחלטה כזו להיות קשה במיוחד אז לצערי אני לא רואה את השנים הולכים הביתה בקרוב.

הביתה?(כלומר טרייד) #3

מנחם הקדים אותי כאן אז אני רק אוסיף את ההתרשמות שלי מהמגרש. כידוע הקורבן הראשי של התוצאות האחרונות של הבולס הוא ראזון רונדו. אני הולך להיות כנה כאן, אני מאד מחבב את רונדו. בחדר ההלבשה הוא אמנם קר ומנומס אבל אני רואה אותו מדבר עם הצעירים בחימום ורואה שהם מכבדים ולומדים ממנו, ראיתי אותו תופס בעלות ומוביל את הקבוצה מול קליבלד וסאן אנטוניו, וגם אם יש לו בעיות קשה לבטל ניסיון כמו שיש רונדו. מנחם נגע בנקודות הכואבות במשחק של רונדו, אבל להערכתי הסטטיסטיקה מטעה כאן מעט והיא גם תוצאה של מאמן שלא יודע להשתמש נכון בכלים שיש לו. רונדו מנהל משחק מעולה ותלמיד מובהק של המשחק וברגעים הטובים שלו הוא היה מכפיל כוח משמעותי בקבוצה. לדעתי, אם מוכנים לקבל את תג המחיר של רונדו, יש דרך לשלב בינו לבין מייקל קרטר ווליאמס (שבינתיים ממש לא יותר טוב מרונדו) לבינו. רונדו סופסל ללא כל הסבר או שיחה מקדימה ואיכשהו הוא מקבל את זה בצורה אצילית למדי. בחימום הוא נראה רגוע וחייכן למדי.

(רונדו מתחמם למרות שהוא יודע שכנראה שלא

(בפינת המגרש, בג׳קט האדום מעודד את הקבוצה)

מהלך המשחק

הבולס עולים למשחק עם הרכב חדש -מקדורמט במקום וויד הפצוע, קארטר ווילאמס במקום רונדו המסופסל, באטלר, לופז וגיבסון. ההורנטס עלו עם קיד גליכריסט, ויליאמס, רוי היברט, באטום, וקמבה ווקר. החימום, וההתכנסות הקבוצתית של הבולס היו קצת שונים מהרגיל והם נראו מתוחים ושקטים. באטלר, בדחן רציני וטיפוס לא שקט בכלל היה מאד חריג בהתנהגות שלו ולא התכנס עם שאר השחקנים ויצא מחדר ההלבשה באיחור לבדו.

 רבע הראשון

הרבע הראשון מתנהל באופן צמוד למדי שאת הבולס מובילים באטלר עם תשע נקודות בארבע משש זריקות וארבע אסיסטים וגיבסון עם ארבע נקודות ומשחק לחימה ראוי.

ההורנטס מפגינים גם כן משחק מאוזן עם שתי שלשות של ווקר ומרווין ווילאמס ותרומה מאוזנת יחסית של כל שחקני ההרכב. הרבע מסתיים עם 25 נקודות לבולס לעומת 23 להורנטס

רבע שני

ההורנטס פותחים חזק עם ריצה של שמונה נקודת. ניקולס באטום לוהט (מסיים את הרבע עם עשר נקודות)

הבולס מצליחים להשאר בתמונה, הויברג מעלה את הצעירים מהספסל שמצליחים להחזיר את הבולס לתמונה עם ריצה של עשר נקודות. המחצית מסתיימת ביתרון של נקודה לבולס. בולטים במיוחד דנזל וולנטיין עם שתי שלשות, ג׳ימי באטלר שמוסיף 11 נקודות ומתחיל לרמז שמדובר בלילה לא רגיל שלו, ופרד הויברג שחוטף את הג׳ננה על השופט המסכן ומקבל עבירה טכנית.

רבע שלישי

ראיתם פעם קרב אקדוחנים במערבון? זה היה הרבע השלישי. בפינה אחת ניקולאס באטום וקמבה ווקר שהלמו בבולס בים באוויר וביבשה. קמבה תפר נקודות מכל פינה, באטום גרם לנו לחשוב שהוא במשחק אימון ובכל יום אחר הבולס היו מאבדים את המשחק. רק שהיום, בפינה שלהם עמד האקדוחן ג׳ימי באטלר שהחליט היום לעשות הומאז׳ לגדול מכולם והוסיף עוד 15 נקודות בדרך למה שנראה בנקודה הזו כשיא אישי. בסיום הרבע 85 להורנטס מול 82 לבולס

רבע רביעי

באטלר יורד לנוח קצת והצעירים לוקחים את המשחק על עצמם. קארטר ווילאמס נותן לנו סיבה לחשוב שאולי אפשר להסתדר בלי רונדו. מקדורמט מוסיף שבע נקודות במהלכים נהדרים. בצד של ההורנטס קמבה ווקר ולמב לוקחים את המשחק על עצמם ושומרים על ההובלה

שש וחצי דקות לסיום, כשההורנטס מובילים בארבע נקודות, הויברג מכניס את באטלר ומאותו רגע הסיפור גמור. באטלר מפגין דומיננטיות ג׳ורדנית עם שבע עשרה נקודות שגומרות את הסיפור ונותנות את הניצחון לבולס. ניצחון יקר ערך לבולס, ובעיקר לי אישית מכיוון שאני סוגר רצף של עשרה משחקים ביונייטד סנטר, חלק במסגרת העבודה חלק במסגרת הופס, שבהם הבולס רואים רק W

LET'S GOOOO!! JIMMY BUTLER. #NBAVote pic.twitter.com/M7YCrLTLBM

— Chicago Bulls (@chicagobulls) January 3, 2017

אחרי המשחק

הויברג דיבר בראיון אחרי המשחק בעיקר על באטלר ועל השינויים וההתאמות שנעשו בכיסוי ההגנתי לקראת המשחק. הוא ציין את האגרסיביות ומשחק ההקרבה של השחקנים שלא הססו לצלול לפרקט. את באטלר לא הצלחתי לשמוע בגלל הנטיה המרגיזה שלו להיות מרעישן עד לרגע שנפתחות המצלמות ואז להתחיל למלמל בקול שקט. אין ספק שהוא למד את זה מדווין וייד.

נקודות למחשבה

• שיקגו ניצחה בחמש מתוך ששת משחקי יום השני האחרונים שלה
• באטלר הפך להיות השחקן השני לצד מייקל ג׳ורדן שקולע לטובת הבולס למעלה מחמישים נקודות ביותר ממשחק אחד. מייקל עשה את זה שלושים פעם. באטלר פעמיים.
• קארטר ווילאמס קלע 10 נקודות ב30% מהשדה ואפס משתיים מהשלוש. הוא גם חילק 3 אסיסטים וחטף 0 פעמים. אולי מוקדם לקבור את רונדו?

לילה טוב משיקגו!